החלטה בתיק רע"א 5670/10

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על החלטה שנתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' דודקביץ) במסגרת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבות, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המשיבות אינן כופרות באחריותן והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הנזק. בית המשפט המחוזי מינה מומחים רפואיים במספר תחומים (אורטופדיה, פה ולסת, פסיכיאטריה ורפואה פנימית). לאחר שהמומחים נחקרו על חוות דעתם, ביקש בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה ולצורך כך הורה להם להגיש תחשיבי נזק מפורטים מטעמם.

           המבקש הגיש הודעה המפרטת את עמדתו לעניין ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי מן הפיצויים. המבקש מקבל מן המוסד לביטוח לאומי תשלומים בגין נכות כללית, ולעמדתו יש לקבוע את שיעור הניכוי לפי היחס בין "נכות רפואית משוקללת שנקבעת על-ידי בית המשפט" (וכנראה הכוונה היא לנכות הנובעת מן התאונה) לבין כלל הנכות (הכולל הן את הנכות הקשורה לתאונה הן את זו שאינה קשורה) - וזאת על-פי אמות המידה שהותוו ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003). המבקש הוסיף כי הוא סבור שניתן לקבוע את שיעור כלל הנכות לפי עדותו של המומחה לרפואה פנימית, וכי אין צורך במינוי מומחים נוספים. המשיבות, שהגישו אף הן הודעה לעניין זה, ביקשו למנות מומחים בתחומי הקרדיולוגיה, הנוירולוגיה והנפרולוגיה על-מנת שבית המשפט יוכל לקבוע את שיעור הנכות הכללית, וכן על-מנת שאלה יחוו דעתם בשאלת קיצור תוחלת חייו של המבקש.

2.        בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה למנות מומחה בשאלת קיצור תוחלת החיים והציע לצדדים לנכות מחצית מתשלומי המוסד לביטוח לאומי לצורכי פשרה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי "קביעת המל"ל... מתייחסת לנכות כללית בתחום הקרדיולוגי והנפרולוגי ולנכויות אלו אין קשר לתאונה הנדונה, משלא נקבעה לתובע 1 [הוא המבקש] נכות בתחומים אלו בגין התאונה ומאידך גיסא - יש להתחשב בעדותו של פרופ' רובינשטין". יצוין כבר כעת כי המבקש סבור שיש לראות בחלק זה של ההחלטה דחייה של בקשת המשיבות למנות מומחים נוספים, ואולם - לא כך יש להבין את ההחלטה. בית המשפט המחוזי ביקש להביא את הצדדים לידי פשרה ופרט בהחלטתו את הנתונים שרצוי היה שהצדדים יביאו בחשבון בשקילת הצעת הפשרה. אין להבין מכך כי בקשת המשיבות למנות מומחים נוספים נדחתה.

           מכל מקום, הצעת הפשרה לא התקבלה, ובית המשפט המחוזי התיר לצדדים להגיש את עמדותיהם לעניין מינוי מומחים נוספים בכתב. לאחר שהתקיים גם דיון בעל-פה נתן בית המשפט החלטה שבה הורה על מינוי שני מומחים, בתחומי הקרדיולוגיה והנפרולוגיה, לשם קביעת שיעור כלל הנכות של המבקש. על החלטה אחרונה זו משיג המבקש.

3.        המבקש טוען כי המומחה לרפואה פנימית חיווה דעתו באשר לשיעור כלל הנכות של המבקש ואף התייחס אליו בעדותו ומשכך אין צורך למנות מומחים נוספים. עוד טוען המבקש כי בקשת המשיבות למינוי מומחים לא הוגשה לפי הוראות תקנה 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), בין היתר משום שהבקשה לא לוותה בתצהיר, מינוי המומחים לא התבקש במסגרת כתב ההגנה או בתשובה לבקשת המבקש למנות מומחים ולא הוכח קיומה של "ראשית ראיה". המבקש מוסיף כי התחומים שבהם מונו מומחים נוספים הם תחומי משנה של הרפואה הפנימית, שבה מונה כבר מומחה, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שיתר המומחים נחקרו על חוות דעתם.

4.        דין הבקשה להידחות, אך ראוי להבהיר מספר היבטים דיוניים בעקבות הלכת עמר. בעניין עמר נדונה השאלה כיצד יש לשום את שיעור הניכוי של תשלומי המוסד לביטוח לאומי, במקרה בו מקבל הנפגע תשלומים מן המוסד לביטוח לאומי גם בגין נכויות שאינן נובעות מן התאונה. נקבע כי יש לנכות מן הפיצויים חלק יחסי מתשלומי המוסד לביטוח לאומי, המשקף את היחס בין הנכות שהוסבה בתאונה לבין כלל הנכות של הנפגע. על-מנת שבית המשפט יוכל לחשב יחס זה, עליו לקבוע לא רק את שיעור הנכות הנובע מן התאונה, אלא גם את שיעור כלל הנכות של הנפגע. הצורך בקביעה זו מפי בית המשפט עצמו מתעורר כיוון שבמקרים מסוג זה, זכאותו של הנפגע במוסד לביטוח לאומי מתבררת, בדרך-כלל, ללא קשר לתאונה, ומשכך אינה בגדר "קביעה על-פי דין" לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, ובשל שתכופות אין קשר ודאי בין קביעות המוסד לביטוח לאומי לבין הנכות שנקבעת בבית המשפט לצורך הענקת הפיצויים. מהי, אם כן, הדרך הדיונית שבה יש לילך על-מנת לקבוע את שיעור כלל הנכות?

5.        באופן טיפוסי, קביעת שיעור כלל הנכות תיעשה לפי חוות דעת של מומחה רפואי (אם כי לא בכל מקרה יהא בכך צורך, וראו למשל: רע"א 4600/04 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שמאי (טרם פורסם, 8.2.2005)). לעיתים יוכלו המומחים שמונו לצורך הוכחת סוגי הנכות הקשורים לתאונה להידרש גם לשאלת שיעור כלל הנכות, ולעיתים יתעורר צורך במינוי מומחה נפרד  - הכול לפי נסיבות המקרה וסוג הנכות. כך או אחרת, מתעוררת השאלה על מי מוטלת החובה לבקש את מינויו של מומחה (או את התייחסותו של מומחה שכבר מונה) לשם קביעת שיעור כלל הנכות. ככלל, הנטל להוכיח כי הנפגע מקבל תשלומים מן המוסד לביטוח לאומי וכן הנטל להוכיח את שיעורם, מוטלים לפתחו של הנתבע, שהוא הטוען לניכוי (ראו למשל: ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם, 8.4.1998)). עם זאת, משהוכיח הנתבע את שיעור התשלומים שמקבל הנפגע מן המוסד לביטוח לאומי, ההנחה הרגילה היא כי אלה משתלמים בגין הנכות שנגרמה עקב התאונה. ככל שהתובע מבקש לטעון כי חלק מן התשלומים אינו קשור לתאונה, הרי שעליו מוטל הנטל להוכיח טענה זו - ובכלל זה עליו לבקש מינוי מומחה אם הדבר נדרש. לעניין זה נכתב כבר כי:

נקודת המוצא היא שתגמולי המוסד לביטוח לאומי מנוכים. מקום בו מדובר בגמלה הקשורה קשר סיבתי לתאונה (כגון גמלת נכות לנפגע עבודה) הגמלה תנוכה כולה. במקום בו עולה טענה כי יש לנכות רק חלק מן הגמלה, על הטוען לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט לעניין אותה נכות, מבין אלה שנקבעו במוסד, שלגביה עולה הטענה שאין קשר סיבתי בין התגמולים המתקבלים בגינה לבין התאונה; לעניין נכות שלגביה ממילא נתמנה מומחה מטעם בית המשפט, יתבקש אותו מומחה לחוות דעתו באשר לקשר הסיבתי שבין הנכות - כולה או חלקה - לבין התאונה נשוא המשפט, בהשוואה לנכות הכוללת באותו תחום (ע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן (לא פורסם, 2.7.2009).

6.        ככלל, תובע המבקש להוכיח את שיעור כלל הנכות באמצעות חוות דעת מומחה נדרש לבקש את מינוי המומחה עם הגשת כתב התביעה - וזאת בדומה לכל בקשה למינוי מומחה רפואי הבאה מצידו. לעיתים עשוי גם הנתבע לבקש כי ימונה מומחה לצורך קביעת שיעור כלל הנכות של הנפגע. כידוע, לפי חוק הפיצויים נתונה גם לנתבע זכות לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא ביקש כבר התובע מינוי מומחה באותו נושא והמינוי בא לשם קבלת חוות דעת לעניין מצבו של הנפגע עצמו, ולא לעניין מצבו הרפואי של אדם אחר (ראו: תקנה 3 לתקנות המומחים; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים 594-588 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999). ודוק: אין נפקות לכך שהתביעה הוגשה על-ידי מי שאינו הנפגע - כגון על-ידי תלוייו. על-כן אין מניעה כי בתביעה שהוגשה מטעם התלויים ימונה מומחה רפואי לחוות דעה באשר למצבו הרפואי של הנפגע-המנוח טרם מותו (רע"א 8796/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' בן יאיר ים, פ"ד נד(2) 460 (2000))). המועד להגשת בקשה למינוי מומחה מטעם הנתבע הוא בעת הגשת כתב ההגנה, וכך יהיה, ברגיל, גם לעניין מומחה שמינויו מבוקש לצורך קביעת שיעור כלל הנכות של הנפגע.

7.        הכלל, אם כן, הוא שעל התובע, הטוען שיש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי בלבד, להוכיח טענתו זו. בנוסף, את הבקשה למינוי מומחה לצורך קביעת שיעור כלל הנכות של הנפגע ראוי להגיש בתחילת ההליך - במסגרת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין. ואולם - לעיתים עשויות להתקיים נסיבות שבהן יהיה זה מוצדק להיענות גם לבקשה שהוגשה במועד מאוחר יותר. אין זה רצוי, ואף לא אפשרי, לתחום את סוג המקרים שבהם עשויה לקום הצדקה כזו. עם זאת, ניתן להצביע על כמה מאפיינים ייחודיים של סוגית הניכוי החלקי של תשלומי המוסד לביטוח לאומי, אשר עשויים להצדיק גמישות דיונית במקרים המתאימים. כך, התובע עשוי שלא להידרש לשאלת הניכוי החלקי מקום בו הוא מבקש להוכיח כי כלל נכותו נגרמה כתוצאה מן התאונה, שהרי עמדה זו מחייבת ניכוי מלא. אם לבסוף יתברר כי חלק מן הנכות אינו תוצאה של התאונה, עשויים המומחים הרפואיים שלא להתייחס בפירוט לאותו חלק - כפי שלמעשה התרחש בעניינו של המבקש. יצוין, כי לפחות במקצת מן המקרים ניתן יהיה להתגבר על קושי זה על-ידי מתן הנחייה מראש למומחים, שלפיה עליהם להתייחס לשיעור כלל הנכות גם אם יגיעו למסקנה שחלק מן הנכות אינו קשור לתאונה. הנחייה כזו מוסמך בית המשפט ליתן גם מבלי שבאה לפניו בקשה לכך מטעם הצדדים (סעיף 14 לתקנות המומחים).

           ככלל, רבים מקשיים אפשריים אלה עשויים להיפתר אם בית המשפט ייתן דעתו לשאלת הניכוי החלקי בשלב קדם המשפט, ויברר את גדר המחלוקת בין הצדדים בשאלה זו ואת הצורך במינוי מומחים נוספים או במתן הוראות מתאימות למומחים שמונו. יתירה מכך, סעיף 6א לחוק הפיצויים, שמתוקפו הותקנו תקנות המומחים, אינו שולל את סמכותו של בית המשפט למנות מיוזמתו מומחה רפואי מטעמו, וייתכן שראוי לבחון אפשרות זו במקרים המתאימים. כך למשל, לעיתים עשויים הצדדים שלא לבקש מינוי מומחה לגבי סוגית הניכוי החלקי, כל אחד משיקוליו, ואף-על-פי-כן עשוי בית המשפט לסבור כי מינוי כזה נדרש לשם קביעת ממצאים בסוגיה זו. אמנם ככלל ראוי כי בעל הדין שעליו נטל ההוכחה בעניין זה הוא שיישא בהשלכות הראייתיות של אי מינוי מומחה, ואולם אפשר שיתעוררו מקרים שבהם יהיה זה מוצדק, לשם היעילות ולאור טיב הנסיבות שלאורן לא ביקשו הצדדים את מינוי המומחה, כי בית המשפט יחליט על מינוי מומחה אף ללא בקשה מטעם הצדדים (וראו, לעניין מינוי מומחה נוסף: רע"א 5112/97 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' נרדאה (לא פורסם, 26.11.97); ריבלין, בעמ' 585).

           במקרה זה, כאמור, בחר בית המשפט קמא לקבל את בקשת המשיבות למרות שזו הוגשה בשלב מאוחר, ואולם - בנסיבות שנוצרו, ולאור אופייה של ההחלטה כהחלטה דיונית לגבי אופן ניהול המשפט, שבה נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב, לא מתקיים בה פגם המצדיק התערבות.

8.        המבקש טוען, כאמור, כי לא היה מקום לקבל את בקשת המשיבות למינוי מומחים נוספים גם מן הטעם שחומר הראיות שהצטבר עד כה בתיק מספיק, בעיניו, לשם קביעת שיעור כלל נכותו. אכן, לעיתים ניתן לקבוע את שיעור כלל הנכות לפי ראיות שנמצאות כבר לפני בית המשפט, ובאותם מקרים אין מקום למנות לצורך כך מומחים נוספים. ואולם, בית המשפט המחוזי היה סבור שלא כך הוא הדבר במקרה זה, ולא מצאתי עילה להתערב בהכרעה זו. ההחלטה אם יש צורך במינוי מומחים נוספים לקביעת שיעור כלל הנכות, או שניתן לקבוע אותו לפי חומר הראיות הקיים, תלויה בנסיבות המקרה ובטיב הראיות שכבר הובאו. מטבע הדברים, נתון לערכאה המבררת, ששמעה את העדויות ונחשפה לחומר הראיות, שיקול דעת נרחב בשאלה אם אלה מספיקים לה לשם קביעת שיעור כלל הנכות.

9.        לאחר שבחנתי את חוות דעתו של המומחה לרפואה פנימית ואת פרוטוקול חקירתו, סבור אני שהכרעתו של בית המשפט המחוזי כי נדרשות ראיות נוספות לשם קביעת ממצא לגבי הנכות הכללית של המבקש מתיישבת היטב עם התשתית הראייתית שהייתה לפניו - ולמעשה, עם היעדרה של תשתית כזו ביחס לשיעור כלל הנכות. בחוות דעתו של המומחה הפנימי, פרופ' רובינשטין, נכתב במפורש כי היא מתייחסת לשתי שאלות:

א. האם הייתה פגיעה שגרמה לנכות פנימית בעת תאונת הדרכים בתאריך 8.5.2000?

ב. האם יש קשר בין לחץ דם וסיבוכיו, פגיעה בעורקים הכליליים, פגיעה ברשתית ופגיעה כליתית שהביאה אותו לטיפול בדיאליזה - לתאונת הדרכים באופן ישיר או עקיף?

            גם בגוף חוות הדעת אין התייחסות לטיב הנכות שאינה קשורה לתאונה. אמנם נכתב בצורה כללית כי המבקש סובל מיתר לחץ דם שגרם גם לאי ספיקת כליות וכן כי בדיקת לב שביצע לא הייתה תקינה, אולם מדובר כאמור בתיאורים שאינם מפורטים, ואין כל פגם בקביעה שלא ניתן ללמוד מהם די כדי לקבוע את שיעור כלל נכותו של המבקש. המבקש מפנה גם לחלק מחקירתו של פרופ' רובינשטין, שבה נשאל מה שיעור הנכות של המבקש "לגבי הפגיעה בכליה". פרופ' רובינשטין השיב כי "הפגיעה בכליה זה 100 אחוז אם הוא מחובר לדיאליזה". יצוין, כי בחוות דעתו של פרופ' רובינשטין נכתב כי המבקש מחובר להמודיאליזה "מזה 4 חודשים". אין באמירות אלה של פרופ' רובינשטין כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי, שכן לא ניתן ללמוד מתוכן על משך הזמן שבו צפוי המבקש להיות מחובר לדיאליזה או על תדירות החיבור לדיאליזה, וכיוצא באלה שאלות דומות. משחקירתו של פרופ' רובינשטין, כמו גם חוות דעתו, לא עסקו בשאלת שיעור כלל הנכות של המבקש, ואף בפועל לא ניתן דגש לשאלה זו, הרי שהחלטתו של בית המשפט כי יש לערוך לגביה בירור מעמיק יותר אינה מצדיקה התערבות.

10.      גם בטענה שלפיה לא הוצגה "ראשית ראיה" לקיומה של נכות שאינה קשורה לתאונה אין ממש. עניין זה כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים, והמבקש אף מציין בבקשתו כי "אין מחלוקת שהמבקש סובל מפגיעת כליה עם הצורך לטיפול דיאליזה" (פס' 38 לבקשה). הן הבעיות הנפרולוגיות הן הבעיות הקרדיולוגיות מוזכרות בחוות דעתם של פרופ' רובינשטיין, המומחה לרפואה פנימית, ושל ד"ר ג'בארין, המומחה לפסיכיאטריה. בכל אלה די כדי לשמש "ראשית ראיה".

           אשר-על-כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.